האם מודל DIR מתאים רק לעבודה עם ילדים? ממש לא!

המודל יעיל גם בעבודה טיפולית עם (מה שנהוג לקרוא) ילדים בתפקוד גבוה, מתבגרים ואפילו מבוגרים אוטיסטים.

בעוד שעקרונות השיטה נשארים קבועים, נשתמש כמובן בטכניקות אחרות לגמרי. אני בספק אם מתבגר או אדם מבוגר ירצה לשחק איתי בבובות או במכוניות על השטיח. מה גם שהתוצאה מעבודה כזו לא תהיה מרשימה במיוחד.

אז איך ניתן לטפל לפי מודל DIR ברמות הגבוהות יותר בסולם ההתפתחותי – הבנת מושגים מופשטים, שימוש בחשיבה השוואתית, בניית קשרי סיבתיות, פיתוח גמישות מחשבתית ? הנה כמה דוגמאות:

• תמיד נתחיל בתחומי העניין של האדם כנקודת מוצא. אם הוא אוהב גאוגרפיה – נתחיל ממפות או גלובוס. אם היא חובבת מוזיקה – נאזין יחד למוזיקה (אפשר להציע לה לבחור את המוזיקה המתאימה למצב הרוח שלה היום).

• עליה הדרגתית בסולם ההתפתחותי. אם אנחנו בטוחים שהלקוח שלנו כבר שולט בקשרי סיבה ותוצאה ("לא שמעתי את השעון המעורר – לא קמתי בזמן"), נתקדם לחשיבה היפותטית (מה יקרה, אם...), כלומר נעבור ממתן תשובה לשאלה "למה" בהווה לחיזוי העתיד. זה לא כל-כך פשוט כמו שזה נשמע. יכולת החיזוי בנויה בין היתר על היכולת להבין ולנתח מניעים של אנשים אחרים. כמו כן, חשובה התפתחות "החשיבה המשולשת" – היכולת להציג את המתרחש מנקודות מבט שונות. למשל, מנקודת המבט שלי, של בן שיחי ושל צופה אובייקטיבי שאין לו עניין בתוצאה מסוימת של התקשורת בינינו.

• רכישת שליטה במושגים מופשטים בהקשר רגשי משמעותי עבור האדם. למשל, קל להסביר את מושג הצדק אם נתאר מצב בו אמא נתנה את כל הממתקים לאחותו של הלקוח שלנו, והוא לא קיבל כלום. כל ילד מיד יגיד שזה לא הוגן. בעוד שהכסף עדיין מושג מופשט מבחינתו, הממתקים נותנים את ההקשר הרגשי הנחוץ להבנת המושג.

• שיפור משמעותי בכישורים חברתיים בתקשורת עם בני גילו של האדם. לעיתים קרובות רבים מהקשיים של נערים ובוגרים על הרצף מתרכזים דווקא בתחום זה. המשימה שלנו לתרגל את התקשורת הבלתי-מילולית עם הלקוח באמצעות משחקי תפקידים, אימפרוביזציה וסימולציות שונות, על מנת שיוכל לקרוא טוב יותר הבעות פנים, לפרש את טון הדיבור, מחוות הידיים ורמזים בלתי-מילוליים אחרים בתקשורת.

• פיתוח חשיבה יחסית וריכוך חשיבה קטסטרופאלית ("זה סוף העולם!!"). עם הזמן האדם מבין שאם הוא לא נבחר לקבוצה מסוימת בהפסקה בבית הספר - לא אומר שסוף העולם הגיע, אלא שלראש הקבוצה אולי היה יום רע. יותר מכך, מתפתחת ההבנה שניתן לשנות את המצב לטובה באמצעות פעולות כאלה ואחרות. לרוב השלב הזה מגיע בגיל 7-10, אך אנשים על הרצף האוטיסטי מגיעים לזה לרוב בגיל מבוגר יותר.

• גיבוש סטנדרטים פנימיים. בעוד שבשלבי ההתפתחות הראשונים האדם מגדיר את עצמו ביחס לאחרים ולפי המעמד שלו בקבוצה, עם הזמן מתפתחות אמות מידה פנימיות. זהו שלב קריטי לגיבוש של מצפון, ערכים ונורמות, שבתורם תורמים מאוד לשליטה על התנהגות בגיל ההתבגרות וקבלת החלטות טובות יותר. בשלב הזה אנחנו עובדים על שאלות הזהות (מי אני? מי אני רוצה להיות?) ועל השינויים שמתרחשים בגופנו.