לפתוח ולסגור, לפתוח ולסגור...

אוטיסטים רבים (אבל לא רק הם) נהנים מפעולות חזרתיות - פתיחה וסגירה של דלתות, כיבוי והדלקה של אור, נדנוד הגוף קדימה-אחורה ועוד. במקום לנסות להילחם בהתנהגויות אלה, לנסות להסיח את דעתו של הילד או אפילו לכעוס עליו (ממש לא כדאי!!) במודל ה-DIR משתמשים בפעולות חזרתיות כבסיס למשחק משותף.

אולי זה יפתיע אתכם, אבל אפילו מתג אור פשוט יכול לשמש בסיס לארבעה משחקים משותפים ומפתחים לפחות:

1. הילד מכבה את האור, הורה/מטפל מציין: "וואו, איזה חושך! הגיע זמן לישון", מדמה שינה. הילד מדליק את האור, המבוגר: "בוקר הגיע! יש, הגיע זמן לקום!". חשוב להשתמש ברגש כדי לייצר תקשורת משמעותית - נדבר בקול מופתע או עליז, "נישן" בצורה מצחיקה (אפשר לנחור חזק, להציץ בעין אחת וכו'). הרגש ימשוך את תשומת ליבו של הילד ויעלה את רמת הרגש (האפקט) שלו. כדאי גם להיעזר בתנועות ידיים כש"מתעוררים" - לפהק, להימתח וכו'. מהר מאוד הילד יסתכל עליכם בעניין אחרי הדלקת האור - מה יקרה עכשיו? משחק כזה מעניק משמעות לפעולות של הילד, מה שחשוב מאוד להתפתחותו.

2. הילד מכבה את האור, הורה/מטפל בקול עצוב או מודאג אומר: "היי, ממש חשוך, לא רואים כלום... איפה אתה?" הילד מדליק את האור, המבוגר: "יש, אור!! הצלחת!", משדר שמחה גדולה ומרעיף שבחים. כאן הדגש הוא על התגובות הרגשיות השונות עם הדלקה וכיבוי האור. הילד לומד שהוא יכול להשפיע על העולם שסביבו ועל אנשים אחרים, ואפילו להשפיע על הרגשות של האחר.

3. הילד מכבה את האור, ההורה/מטפל מדליק את האור חזרה במהירות עם פרצוף שובב. בודקים את תגובת הילד ומפתחים את האינטראקציה משם.

4. הילד מנסה ללחוץ על המתג, המבוגר מחזיק אותו עם ידו ולא מאפשר ללחוץ, מתייחס לבעיה ומעודד את הילד לפתרון משותף: "זה לא זז! מה נעשה?" אפשרות אחת היא שהילד ינסה להזיז את ידו של המבוגר מהמתג. תאפשרו לו לעשות זאת וכשהוא יצליח תשמחו ביחד: "יש! פתרת את הבעיה!"

יש לכם עוד רעיונות למשחקים עם מתג האור? שתפו אותי בתגובות!