התפתחות השפה מנקודת המבט של מודל ה-DIR

זה לא סוד שאנשים רבים על הרצף האוטיסטי (אם כי לא כולם) חווים קשיים הקשורים לשפה. לכן אחת הבקשות הנפוצות ביותר של הורים לילדים אוטיסטים היא לסייע ב"איתחול" או התפתחות השפה. אבל שפה ותקשורת - אלו שני דברים שונים בתכלית. ילד שמצטט אנציקלופדיות שלמות, אבל לא מסוגל לענות לשאלה פשוטה שולט בשפה, אך לא משתמש בה למטרת תקשורת. מצד שני, ילד שמקליד באמצעות האייפד, בלי לומר מילה אחת, מתקשר עם סביבתו, למרות שאינו מדבר.

תהליך רכישת השפה דורש משאבים רבים. לילד שאינו מווסת מבחינה תחושתית אין משאבים להשקיע בתקשורת, שפה ובניית מערכות יחסים. כל כוחותיו מושקעים בניסיון למצוא איזון וויסות חושי.

במודל DIR אנחנו שמים דגש חזק על שפה, אך בתור אמצעי לתקשורת ולא כמטרה בפני עצמה. עוד בשנת 1978 בלום ולייהי (Bloom & Lahey, 1978) הציגו את מודל התפתחות השפה, בו משתמשים אנשי המקצוע עד היום. המודל הזה חשוב מאוד להבנת האופן בו השפה מתפתחת.

על פי המודל, שפה מורכבת משילובם של שלושה רכיבים: צורה, תוכן ושימוש.

הצורה עוסקת ביכולת להשתמש בדקדוק, להרכיב משפטים, להטות פעלים, להשתמש בזמנים, יחיד ורבים וכו'. אדם שמתקשר בעזרת רצף מילים שאינן מחוברות בהתאם לכללי הדקדוק יתקשה לנהל תקשורת מעבר להבעת צרכיו הבסיסיים.

התוכן - משמעות המילים (סמנטיקה), אוצר מילים הוא חלק מרכיב זה.

שימוש - מטרת התקשורת, הסיבה בגללה אנו משתמשים בשפה. באיזה הקשר ובאיזה מצב נגיד דבר כזה או אחר. במסגרת

טיפול DIR אנחנו מקדישים תשומת לב רבה דווקא לרכיב זה בראש ובראשונה. הסיבה היא שאין כל תועלת בלימוד תוכן וצורה, כאשר האדם אינו יודע מה להגיד מתי, ויותר מכך, בשביל מה.

זאת אחת הסיבות שאני לא רואה בטיפול ההתנהגותי טיפול יעיל - שינון של מילים וצירופי מילים לא מביא לתקשורת מכוונת ובעלת משמעות, בעוד שעבודה על תקשורת הבנויה על רצון הילד והעניין שלו בנו ובאינטראקציה נותנת תוצאות יפות.

כשהילד מעורב במשחק מבחינה רגשית, יש לו מוטיבציה לתקשר והוא מבין את המטרה לשמה הוא מתקשר. הדקדוק ואוצר המילים יגיעו בהמשך, אך הם יונחו על תשתית איתנה של תקשורת מכוונת של אדם שרוצה ושואף לתקשר.