כולם מדברים על זה - ויסות חושי

אם אתם הורים לילדים על הרצף או עובדים עם ילדים אוטיסטים, בוודאי נחשפתם למושג ויסות חושי.

קחו אויר, קודם תיאוריה.

מה זה ויסות חושי? זו היכולת לווסת ולארגן מידע ממערכות החושים ולהגיב בהתאם. בנוסף לחושים המוכרים (טעם, ריח, ראייה ושמיעה) מערכות החושים כוללות את מערכת המגע (טקטילית), מערכת התנועה (וסטיבולרית) ומערכת התחושה העמוקה (פרופריוצפטיבית). מערכות אלו חיוניות ביותר ומשמשות בסיס להתפתחות תקינה. כאשר עיבוד המידע התחושתי שמגיע מהן הוא תקין, הוא מאפשר לשים לב לגירויים רלוונטיים ולסנן גירויים לא רלוונטיים. משכך, הוויסות החושי משפיע על התנהגות, קשב, שליטה, אינטראקציה חברתית, שליטה מוטורית והצלחה במיומנויות תפקודיות. במלים אחרות, הוא מאפשר אינטראקציה מותאמת עם הסביבה.

רובם המוחלט של ילדים על הרצף מתמודדים עם קשיי ויסות חושי כאלה ואחרים. לחלק מהילדים קשיים משמעותיים, ולחלקם האתגרים קלים יותר, בדיוק כמו הרצף האוטיסטי עצמו.

מאוד חשוב לאבחן את הצרכים התחושתיים ("פרופיל סנסורי") בעזרת איש מקצוע (מרפאים בעיסוק מתמחים בתחום זה) ולהתאים את הסביבה לילד, על מנת שיוכל לתפקד בצורה הטובה ביותר. מטפלים מנוסים בשיטות אחרות גם מיומנים באפיון הפרופיל הסנסורי.

הפרופיל בכל חוש יכול לנוע בטווח בין תת-תגובתיות לתגובתיות-יתר. מאפיין נוסף הוא "חיפוש חושי" – ילד שמחפש תחושה מסוימת. בהתאם לאפיון נתאים את הסביבה הטיפולית והביתית.

ועכשיו לתכלס:

שמיעה:

צורך בגירויים שמיעתיים – אוזניות עם מוזיקה, כלי נגינה, משחקים שמפיקים צלילים.

רגישות שמיעתית – אוזניות חוסמות רעש, סביבה שקטה.

טעם וריח:

צורך – עזרים מיוחדים שאפשר ללעוס, נשכנים.

רגישות – חשיפה הדרגתית לטעמים ומרקמים, הימנעות מבשמים וריחות חזקים.

תנועה (מערכת ווסטיבולרית): צורך – נדנדה, טרמפולינה, ערסל, כרית שיווי משקל, צלחת וסטיבולרית, לקפוץ או להתגלגל על הבטן על כדור פיזיו.

רגישות – להימנע מכל הנ"ל ולספק יציבות.

מגע (טקטילי): צורך – כדורי מתח (שאפשר ללחוץ עליהם עם כף היד), גומיות שאפשר למתוח, ספינרים. לחובבי מרקמים יבשים: להכניס ידיים לקופסה עם אורז/שעועית, חול קינטי. לחובבי מרקמים רטובים: משחקים עם קצף גילוח, למשל.

רגישות – להפחית גירויי מגע – בגדים מבדים נוחים בלי תוויות, לא לגעת בו בלי לבקש אישור, ובוודאי שלא לחבק או לנשק בכוח.

ראיה:

צורך – צעצועים מהבהבים, פנסים, משחקים צבעוניים. תוכלו לזהות ילד עם חיפוש חושי בתחום הראיה, אם הוא משחק עם אצבעותיו קרוב לעיניים, ממקם חפצים בקצה של שדה הראיה (ממש בזווית העין, כלומר משתמש בראיה הפריפריאלית שלו), מהופנט ממאוורר או מכונת כביסה פועלת.

רגישות – משקפי שמש בחוץ, קפוצ'ון על הראש, "ניקוי" החדר מעומס של צעצועים (להכניס הכל לארונות ולהוציא בכל פעם מספר משחקים).

כל זה נשמע אולי קשה ומסובך, אך בפועל ברגע שלומדים באמת להתבונן על הילד/ה מצליחים לזהות המון מאפיינים תחושתיים. התוצאה של התאמת הסביבה והשגת הויסות יכולה להיות מרשימה מאוד. זכרו - ילד מווסת פנוי לתקשורת וללמידה. ילד שאינו מווסת משקיע את כל הכוחות שלו בהתמודדות עם הגירויים שמסביבו.