כל אחד שונה ומיוחד. I - הבדלים ייחודיים.

כבר דיברנו על האות D של DIR (Development – התפתחות), והיום נדבר על האות I של המודל – Individual Differences (הבדלים ייחודיים). הבנת מפת ההבדלים הייחודיים של הילד הכרחית לבניית תוכנית טיפול שמותאמת לילד המסוים. זאת מכיוון שקשיים ביולוגיים משפיעים על האופן בו הילד מתקשר עם אחרים. אנו חייבים להבין איך הילד חווה את התחושות ומווסת את עוצמתן כדי לעזור לו להתפתח.

כשאנו בונים את הפרופיל הייחודי ניקח בחשבון את הגורמים הבאים:

- עיבוד מידע שמיעתי - תקשורת לא מילולית באמצעות מחוות (ג'סטות) - יכולת הבנת שפה - יכולת השימוש בשפה - מאפיינים ייחודיים של עיבוד מידע חזותי-מרחבי - קשיים בתכנון המוטורי ובניית רצף פעולות - תגובות תחושתיות ייחודיות

כל הילדים חווים את העולם באמצעות החושים בצורה שונה וייחודית. על פי מודל ה-DIR עלינו קודם כל להעריך את השלב ההתפתחותי של הילד ואת המאפיינים הייחודיים שלו, ואז לבנות תכנית טיפול שמתחשבת בגורמים אלה.

לעיתים קרובות קשיים בעיבוד מידע שאנו רואים אצל ילדים אוטיסטים קשורים לעיבוד מידע שמיעתי והיכולת להביע רעיונות ורגשות באמצעות שפה. לפעמים הילדים מתקשים להבין את משמעות הנאמר להם, או לא יכולים להביע את מה שמתרחש בתודעתם. עם זאת, קשיים מסוג זה נצפים גם אצל ילדים נוירוטיפיקלים, ואפילו מבוגרים. הקושי בעיבוד מידע שמיעתי יכול להשתלב עם קשיים אחרים, שבמבט ראשון, לא נראים קשורים כלל לתחום זה. למשל, לילד עם אתגרים חברתיים יכול להיות קושי בהבנת הוראות. כתוצאה מכך הוא יפגין עצבנות והתנהגות אלימה.

יש לתת את הדעת גם ליכולת תכנון מוטורי של הילד. יכולת זו מהווה את הבסיס לכישורים מורכבים יותר, כמו ביצוע סדרת פעולות מכוונות. לקות בתחום התכנון המוטורי נקראת דיספרקסיה.

סימנים ראשונים של קושי בעיבוד מידע חזותי-מרחבי מתגלים כאשר התינוק אינו מסוגל למקד את המבט על אימו או להסיט את המבט מצעצוע לפנים של מבוגר שמחייך אליו ובחזרה לצעצוע. ילדים אוטיסטים רבים מסתמכים על ראיה פריפריאלית ולכן קשה להם להתרכז בגירויים שנמצאים ממש מולם. זו יכולה להיות אחת הסיבות לקשיים ביצירת קשר עין.

היכולת לווסת את עוצמת הגירויים שמגיעים מהעולם בחוץ נקראת ויסות חושי. ילדים רבים על הרצף נוטים לתגובת יתר לגירויים מסוימים, כמו מגע קל, רעשים חזקים, אור בוהק. ומהצד השני ישנם ילדים עם תגובתיות נמוכה לגירויים שמיעתיים, חזותיים ומגע. ילדים כאלה יכולים להתכנס לתוך עצמם, בגלל שהם לא מרגישים את הקשר עם הסביבה. אחרים דווקא מחפשים גירויים, תנועה או צליל, הם יכולים לרוץ במעגלים ולהתנגש באנשים, כדי לקבל יותר מידע תחושתי. ילדים עם פרופיל כזה יכולים להיות לא רגישים לכאב. בנוסף, אנו פוגשים ילדים שגם רגישים מאוד למגע וצלילים, אך גם שואפים לחוות תחושות חדשות, ובכך מעמיסים על מערכת העצבים שלהם.

הפרופיל הייחודי של הילד אינו קבוע – הוא משתנה עם התבגרותו והתפתחותו של הילד, אך גם משתנה מיום ליום. לילדים, כמו למבוגרים, יש ימים יותר טובים ופחות טובים. לכן במקום לתהות "מה הילד מסוגל לעשות?" כדאי לשאול "באיזה טווח הילד מסוגל לפעול?"

אחרי שהגדרנו את טווח היכולת של הילד, לא מומלץ לנסות לשמר ביצוע מיטבי כל הזמן – זה פשוט בלתי אפשרי. המטרה היא להזיז את כל הטווח מעלה בסולם ההתפתחותי, כדי שהגבול התחתון החדש יחליף את הגבול העליון הישן.

לא פחות חשוב לעבוד עם ילדים כשקשה להם, כשהם נכשלים, מאשר לעבוד איתם כשהם במיטבם - זאת כדי לקדם אותם לשלבי התפתחות גבוהים יותר בעקביות.