רגרסיות

רגרסיה. הפחד המשתק שאנחנו חווים כאשר הילד חוזר אחורה מבחינת יכולותיו מול עינינו. נראה שהוא איבד את היכולות שכבר רכש, יכולות שהושגו בעמל כה רב של הילד והוריו. נראה שהעסק אבוד.

כך בדיוק ראיתי את המצב לפני שהתחלתי ללמוד וליישם DIR. היום כבר ידוע שרגרסיה היא מצב די נפוץ, הן בקרב ילדים נוירוטיפיקלים והן בקרב ילדים אוטיסטים. רגרסיה היא חלק בלתי נפרד מתהליך ההתפתחות ולא צריך לחשוש ממנה.

לעיתים הסיבה לרגרסיה היא דווקא בגלל שכל המשאבים של הילד מופנים לרכישת מיומנויות חדשות, ויכולות קיימות נזנחות באופן זמני. רגרסיה יכולה גם לקרות כתגובה לעומס יתר או לחץ רב. לכן חשוב לזהות את הסיבות שמפריעות להתקדמות הילד (אור בוהק, רעש חזק, בגדים לא נוחים) ולנסות לנטרל אותן עד כמה שניתן.

תמיד יהיו ימים בהם הילד יגיע למפגש טיפולי והוא לא במיטבו. מי מאיתנו תמיד מתייצב בבוקר לעבודה או לימודים מוכן לכל אתגר שלא יבוא? מצב כזה אינו בעיה וגם אינו סיבה לביטול המפגש. שיטת העבודה שלנו במצב כזה – המשך עבודה לפי מודל DIR, כאשר נקודת המוצא היא הרמה בה נמצא הילד ה-י-ו-ם.

אנחנו שואפים לעלות בסולם ההתפתחותי בכל מקרה ורואים את היכולות כטווח, במקום נקודה מסוימת. עבודה עקבית לפי מודל ה-DIR תביא למצב בו הגבול העליון של טווח היכולות עם הזמן יהפוך להיות הגבול התחתון.