שאלות, שאלות, שאלות!

אני פוגשת לא מעט ילדים שהתחילו לדבר מעט - בעיקר אומרים מלה בודדת או צירוף מילים קצר, ונראה שהם "תקועים" בשלב זה של התפתחות השפה. הדיבור לא הופך לעשיר יותר באופן טבעי, אלא נשאר פונקציונלי בלבד ומינימליסטי. במסגרת שיטת DIR אנחנו שואפים להרחיב את התקשורת עד כמה שאפשר. אחת הדרכים לכך - באמצעות שאלות עם שתי אפשרויות תשובה. למשל:

הילד: לדגדג! אני: איפה לדגדג אותך? יד או רגל?

לרוב נתחיל מהאפשרות הרצויה מבחינת הילד, ואת האפשרות הפחות רצויה נאמר כאפשרות שניה. כך נעודד בחירה מודעת, במקום חזרה אוטומטית על המלה האחרונה שנאמרה.

הילד: עוגיה! אני: כמה עוגיות אתה רוצה? אחת או שתיים?

בהתחלה סביר להניח שהוא יענה "אחת או שתיים". במקרה הזה אראה לו בעזרת האצבעות אחת ושתיים. אפשרות נוספת היא ממש לקחת עוגיה אחת ביד אחת ושתי עוגיות ביד השניה. בדרך זו אנחנו עוזרים לילד להפנים שיש משמעות לבחירה שלו, ישנן השלכות למילים. ילדה אחת, ערמומית במיוחד, תוך 2-3 פעמים בלבד, למדה לענות "שלוש" כאשר שאלתי אם היא רוצה עוגיה אחת או שתיים

הילד: חיבוק! אני: אתה רוצה חיבוק חזק או חלש? (מדגימה על הגוף שלו מה זה חיבוק חזק ומה זה חיבוק חלש).

שימו לב - אנחנו לא מסרבים לבקשת הילד! אנחנו לא לוקחים ממנו משהו שהוא אוהב, על מנת להחזיר לו את זה כחיזוק תמורת ביצוע פעולה כלשהי, אלא מנסים להבין טוב יותר את בקשתו - דווקא כדי לספק את רצונו.

כך הילד לא חווה לחץ ותסכול, ואנחנו שולחים לו איתות שתקשורת היא דבר טוב ומועיל.

לטכניקה הזו יתרון נוסף - זו דרך ללמוד לבחור. באמת, איזה חיבוק אני אוהב, חזק או חלש? מה נעים לי ומה פחות? מה הגוף שלי משדר לי? כל אלה מחזקים את תחושת ה"אני" של הילד. הרי אנחנו רוצים שהוא יתפתח לאישיות עצמאית בעלת זהות מגובשת, נכון?